לעברית

Childhood experiences, longings for people, present day difficulties, everyday frustrations, protests regarding existence, people who are close, governments—all these serve me. Everything turns into words, first and foremost words. After that come material, shape and content.
Ornament
I created the first coat sculpture, “Abaima” (mother-father), out of paper. I cut the “Abaima” pattern out as a paper cutout using a cutting knife as a personal ornament. In the act of cutting (that took dozens of hours) I engaged in a renewed dialogue with my parents.
Persian rug
I created the rug according to the pattern of a Persian rug that was in my parents’ home. I painted strips of masking tape in colors that were different from those in the original rug and I sculpted them into a three-dimensional woven fabric.
I draw different types of ornaments using different sizes and techniques on paper. The drawings of the ornament are a type of rug. I populate the rug with patterns from the world of Islam and the personal “Abaima” ornament.
Majama (Persian: large copper tray)
Frottage technique on a copper tray from my parents’ home. I copy the images from the tray to draw a new and distorted narrative. In the connections I create I enter into a correspondence with the works of the Dutch painter Jan Vermeer and of the French American artist Louise Bourgeois.
Gozasht (Persian: to relinquish)
In order to build the Gozasht wall sculpture I used around 20,000 nails, screws and
tacks in a variety of gold, silver and bronze colors and I imbedded them into the plaster wall.
Growing rust. Resembles the growth of a wound and of pus. In addition I use rusty nails and iron wire that penetrate and are imbedded to create the spine of an unknown animal or the topography of barren vegetation, hills or paths through the landscape.
Personal portrait
I build sculpture elements using iron wire, gravel and rust, and I photograph myself in the studio. I affix materials that are traditionally thought of as masculine using traditional feminine handicrafts. I tie, knit and embroider using iron wire.
*In the photograph of the scream, I affix the canonical scream of Edvard Munch to my personal biography. The rug is the image that symbolizes my childhood home.
*In working with my fingers and masking tape, I document the preparatory process prior to working with the gravel, iron and rust, which has turned into a ritual of sorts. I wrap the strip of tape around the edge of my fingers to serve as protective material.

____________________________________________________________

חוויות ילדות, געגועים לאנשים, קשיי ההווה, תסכולים של היומיום, מחאות של הקיום, אנשים קרובים או ממשלות, כל אלה משמשים אותי, הכול הופך למילים, קודם כל מילים. אחר כך לחומר, צורה ותוכן.
אורנמנט
את פסל המעיל הראשון “אבאמא” יצרתי מנייר, גזרתי כמגזרת נייר בסכין חיתוך, עם דגם “אבאמא”, כאורנמנט אישי. בפעולת המגזרת (שארכה עשרות רבות של שעות) היתי בדיאלוג מחודש עם הורי.
שטיח פרסי
יצרתי את השטיח לפי דגם של שטיח פרסי שהיה בבית הורי. צבעתי את רצועות המסקינג טייפ בצבעים שונים מאלה של השטיח המקורי, ופיסלתי אותם כאריג תלת ממדי.
אני מציירת סוגים שונים של אורנמנט בגדלים ובטכניקות שונות על נייר. ציורי האורנמנט הם סוג של שטיח, מאכלסת את השטיח בדגמים מעולם האסלם, וכן אורנמנט אישי של “אבאמא”
מג’מע (בפרסית מגש גדול מנחושת)
פעולת פרוטאג’ על גבי מגש נחושת מבית הורי. אני מעתיקה את הדמויות מהמגש ומייצרת נרטיב חדש ומשובש. בחיבורים שאני יוצרת אני מתכתבת עם יצירותיהם של הצייר ההולנדי יאן ורמיר Jan Vermeer)), וגם עם יצירותיה של האמנית הצרפתייה אמריקאית לואיז בורז’ואה ( Louise Bourgeois)
גוזשט (פרסית: לוותר)
כדי להקים את פסל הקיר גוזשט השתמשתי בכ-20,000 מסמרים, ברגים ונעצים במגוון של צבעי זהב, כסף וברונזה, אותם נעצתי בקיר הגבס.
מגדלת חלודה
מדמה גידול של פצע ומוגלה. בנוסף אני משתמשת במסמרים חלודים, וחוטי ברזל שחודרים, ננעצים ויוצרים שדרה של חיה לא מוכרת או טיפוגרפיה של צמחייה צחיחה, גבעות, או דרכים בנוף.
דיוקן אישי
בונה אלמנטים פיסוליים בחוטי ברזל, חצץ וחלודה, ומצלמת את עצמי בסטודיו. מחברת חומרים שנתפשים באופן מסורתי כגבריים במלאכות מסורתיות נשיות. קושרת, סורגת ורוקמת בחוטי ברזל.
*בצילום הצעקה, אני מחברת את הצעקה הקנונית של אדוארד מונק Edvard Munch לביוגרפיה האישית שלי, השטיח הוא הדימוי שמסמל את בית ילדותי.
*בעבודת האצבעות והמסקינג טייפ, אני מתעדת את תהליך ההכנה שלפני העבודה עם החצץ, הברזל והחלודה, שהפך להיות סוג של טקס. אני כורכת את פס הדבק מסביב לקצות האצבעות כחומר מגן.